ברוח של
האחים רייט
2003-1903
דרך עם
כנפיים
באביב של שנת 1941,
מק'ריידי בן ה15- בנה טיסן בעל מוטת כנף גדולה עם כן-נסע
מתכנס בעל גלגל אחד עבור תחרות לאומית. טיסן זה ואחרים שבנה הפכו אותו לאלוף צעיר.
|
בגיל 14, הוא הציב שיאים בטיסנאות. בגיל 32, הוא היה אלוף עולם בדאייה. עכשיו, כמעט 50 שנה לאחר מכן, החברה
שלו, איירו-ויירונמנט, מתכננת את כלי-הטיס הבלתי מאוישים החדשניים ביותר בעולם. עבור פול מק'ריידי, הכל אותו דבר. |
מאת קארל הופמן
זהו יום שלישי אחר הצהריים בשדה תעופה קטן לטיסנים נהוגי-רדיו
ליד לוס-אנג'לס, ובחור שמתכופף מעל הטיסן שלו, דגם של מסרשמיט Me-109, נראה רציני. אחרי התעסקות ארוכה עם הטיסן, הוא דוחס
דלק לתוך מנוע הבוכנה הקטן ומחבר את המצבר שנמצא בקופסת הכלים שלו אל הטיסן. הטיסן
יפה: ירוק יער עמוק, צביעה מדויקת על הגוף והכנפיים. "טס במשך 16
דקות לפני שהדלק אוזל", הוא מתפאר. לבסוף, המנוע נדלק, צורח כה חזק עד שהרעש
גורם לי כאב בשיניים. הMe-109- רץ על המסלול וממריא
לשמיים, חיקוי מושלם של הדבר האמיתי.
"לוקח 30 שעות של אימונים לפני שאתה
יכול לעשות זאת", נאנק דייב גנצר, כשהוא משליך שתי תיבות בגודל של תיקי
מסמכים על שולחן פיקניק. הוא פותח את התיבות ובתוך 60 שניות מרכיב טיסן
אפור בעל מוטת כנף של 1.2 מטר. הטיסן אינו מסומן, מלוכלך ובלתי מרשים. עוזרו של
גנצר, גבריאל טורס, פותח תיבה שלישית, מרים אנטנה בגובה 1.8 מטר ומחבר מחשב
נייד לתיבה.
טורס: "בסדר, יש לנו שבעה לוויינים".
גנצר: ""מוכן?"
"לך טוס עם הציפורים".
גנצר מפעיל מתג והמדחף מתחיל ליילל. הוא זורק את הטיסן כלפי
מעלה. ללא הכנסת דלק מבקבוק קטן, ללא ריצה על המסלול, הטיסן מתרחק בטיסה. בגובה 30
מטר, העורב, כפי שהוא נקרא, שקט, המנוע החשמלי שלוחש בשקט מושך אותו גבוה יותר
לתוך השמיים. הMe-109- מבצע לולאות וגלגולים מעל
לראש בשעה שהעורב פשוט נעלם, כשהוא משדר חזרה למקלט טלוויזיה על הבקר של גנצר מבט
ממעוף הציפור על בתים וכבישים פרטיים שנמצאים 150 מטר מתחתיו.
הטיסנאי עומד לידו. "זה בוודאי משהו לריגול, נכון?" הוא אומר, כאשר
הטיסן הרועש שלו גומר את הדלק ופונה לחזור.
פרט לעובדה ששניהם נראים כמו טיסנים, לעורב ולMe-109- אין דבר במשותף, בדומה להשוואה בין מכונית מירוץ
פורמולה 1 לבין מכונית מירוץ מיניאטורית נהוגת-שלט. הMe-109- הוא צעצוע לחובבים. העורב הוא באמת כלי ריגול - אב-טיפוס של
כלי-טיס בלתי מאויש (כטב"מ) כמעט שקט לחלוטין, מונע באמצעות מצבר
ליתיום-דו-תחמוצת-הגפרית, שאותו מפתחת איירו-ויירונמנט עבור צבא ארה"ב. הוא
חצי מגודלו של הכטב"מ פוינטר מתוצרת החברה, שהפך בשנת 1988 להיות הכטב"מ
המיטלטל הראשון שנכנס לשירות הצבא האמריקני, ועדיין הוא דחוס במאפיינים שכל טיסנאי
היה משתוקק להשיגם: מצלמות תת-אדומות ומערכת טייס אוטומטי מתוחכמות, זמן טיסה של
שעה וטווח של 11 ק"מ בעקבות טעינה אחת של המצבר. נדרשות רק כמה
דקות אימון כדי להפעילו, והוא איננו זקוק למסלול כדי לנחות. גנצר לוחץ על כפתור,
והעורב חוזר באופן אוטומטי. הוא יורד לגובה של כמה עשרות ס"מ מעל לנקודת
השיגור, מזדקר, ונופל לקרקע בצורה לא מעודנת במטר של חלקי קוולאר מתפזרים - טכניקה
שנועדה לפזר את האנרגיה של הנחיתה - אותם ניתן לחבר במהרה מחדש לטיסה נוספת. אתה
יכול, במילים אחרות, לשגר ולאסוף את המטוס הזה בהרי אפגניסטן או בפינת רחוב בבגדד
בלילה חסר ירח. למרות הגודל - ההספק, הטווח, תכונת המשקל הנמוך, היכולת
ה"שכלית" ויכולות התצפית הופכים אותו למטוס בחזית הטכנולוגיה, בדרכו
שלו, לא פחות מאשר מטוס הקרב החדש F-22 רפטור.
עם זאת, ככל שהוא מהווה כלי צבאי רציני, שושלת היוחסין של
העורב מגיעה ישירות לטיסני חובבים כמו הדגם של הMe-109-. היוצר של העורב אינו ענק ביטחוני כמו בואינג או נורתרופ
גרומן; זוהי חברה קטנה ששורשיה נעוצים במטוס הראשון בעולם שטס בכוח אדם ובמכוניות
ומטוסים המונעים בכוח השמש, וכן בגירסה מכנית של יצורים קדומים מעופפים
(פטרודקטיל) ובמטוסי צעצוע. ב32- השנים האחרונות התמידו חברת
איירו-ויירונמנטל ומייסדה פול מק'ריידי בחיפוש ופיתוח מקורות אנרגיה יעילים
ובהגשמת האמונה בעשיית דברים בפחות, באותו הלהט שבו החברות הגדולות חיפשו ביצועים
גבוהים תועלתיים. ואיירו-ויירונמנט עשתה זאת בחלק מן המקרים על-ידי תיכון כלים
שנראו משעשעים ומוזרים וכל דבר אחר פרט לשימושיים. התוצאה איננה מפעל בלתי יציב של
מדענים משוגעים, אלא תחנת-כוח רווחית של 220 מהנדסים ומדענים
שמטוסיהם שברו שיאי תעופה במשך יותר משני עשורים ללא הפוגה, ואשר הציבו את
איירו-ויירונמנט בחזית הקדמית של ההסתערות ליצירת מיני ומיקרו כטב"מים פועלים
היטב עבור הכוחות הצבאיים של ארה"ב.
"כלי-הטיס המונעים בכוח אדם והדינוזאורים המעופפים היו
מתקני לימוד", אומר מרטין קאולי, עובד בעל ותק של יותר מ20-
שנה באיירו-ויירונמנט. "לא היה להם ערך מסחרי, אבל אנחנו השקענו את עצמנו
בבעיות הטכניות שלהם. הידע שהפקנו מהם הוא שמקדם את החברה בכיוונים חדשים".
או, כפי שמתבטא מק'ריידי, "אם אתה משחק עם מטוסי צעצוע אתה משיג מומחיות
בדברים החשובים".
טס לאט
פול מק'ריידי מחזיק דגם ניסוי של הגוסאמר קונדור, המטוס הראשון
הממונע בכוח שרירי אדם, בעל המוטה של 1.8 מטר. הוא ביצע בו
"ניסויי מנהרה" על-ידי סיבובו באיטיות סביב קצה הכנף ושחרורו לאוויר.
בגיל 77, מק'ריידי עדיין מגיע מדי
יום למשרדו במונרוביה, קליפורניה. הוא אדם רזה עם שיער לבן, והיום הוא לבוש
בבלייזר צמר ירוק, חולצת כפתורים מעומלנת, מכנסיים אפורים ונעליים שחורות. הוא
מדבר ברכות, ברצינות, והוא בקושי מחייך, אבל יש בו משהו צעיר בצורה מרגיעה. זה
ניכר בדרך שבה הוא נוטה להשעין את רגליו על שולחן הקפה כמו נער מרדני, ובדרך שבה
מוחו יורה חצים כמו במשחק כדור ויתדות; רגע אחד הוא מדבר על שלד חיצוני לאדם
שיאפשר למטיילים לשאת תרמיל במשקל 45 ק"ג ללא מאמץ, ואחר כך
על שימוש בכטב"מים כדי להעביר חבילות בערים הסתומות בפקקי תנועה. "תשעים
אחוזים מהחרקים משתמשים בטיסה בזמן כלשהו בחייהם", הוא אומר, "כך גם אנו
צריכים".
באופן בלתי מפתיע, לאור המסלול שבו הלכה החברה שלו, פול
מק'ריידי הראה לראשונה את גאוניותו בטיסנים ובדאונים. ילד צנום, דיסלקטי, שהקדיש
שעות ארוכות להתבוננות בטיסת ציפורים וחרקים, הוא שבר שבעה שיאי טיסנאות אמריקניים
עד הגיעו לגיל 14. באוניברסיטת ייל הוא עבר לעסוק בדאונים אמיתיים,
כשהוא רוכש בשנת 1945 את הדאון הראשון שלו ב500- דולר. לטיסנים
ולדאונים היו נקודות דמיון רבות במוחו של מק'ריידי: שניהם היוו ביטוי לטיסה טהורה
שבה, עם קצת יצירתיות, הוא אומר, "תיכנון הכלים קופץ קדימה".
באוניברסיטה, מדריכי הדאייה של מק'ריידי אתגרו אותו לבצע "יותר מחקר ולהיות
כמותי לגבי מה שהוא חשב". זוהי גישה שלעולם לא עזבה אותו. כפי שקרה לאורך כל
הקריירה שלו, המרדף האינטלקטואלי של תשוקת הנעורים שלו שנראתה כבלתי יצרנית השתלם
בדרכים מוחשיות ובלתי צפויות. הבחור הביישן והלא ספורטיבי הפך להיות לדואה הטוב
ביותר בעולם, כשהוא שובר שיאי גובה ומרחק בדרכו לזכות באליפות ארה"ב בדאייה
שלוש פעמים, ובאליפות העולם בצרפת בשנת 1956. והדאייה הפכה אותו
למדען. הוא קיבל את הדוקטורט שלו באווירונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי בקליפורניה,
ולאחר מכן הקים חברה שעסקה בחקר הערבול באטמוספירה, זריעת עננים ושינוי מזג האוויר
עבור ממשלת ארה"ב. גם היום, הוא אומר, "הקו המפריד בין הפרויקטים
התעופתיים של איירו-ויירונמנט לבין דאייה הוא מטושטש. כל הפרויקטים שלנו, מכטב"מ
זעיר בגודל 15 ס"מ ועד המטוס הסולארי בעל מוטת הכנף של 75
מטר, מבוססים על יעילות, שהיא העיקר בדאונים וטיסנים".
ילד והצעצוע
שלו
אומר מק'ריידי על הטיסן שבנה מקיט: "זה היה כלי-טיס יעיל
בצורה סבירה - מתאים להדרכה, אבל לא מנצח בתחרויות. בתחרויות השתמשתי בטיסנים
מתיכנון מקורי".
ואז הגיע פרס קרמר. במשך קרוב לשני עשורים, מדענים נאבקו לזכות
בפרס בגובה 50,000 לירות שטרלינג, שהוצע על-ידי התעשיין הבריטי הנרי
קרמר, לטיסה הממושכת הראשונה בכוח שרירי אדם. באחד הימים בשנת 1976, מק'ריידי הבין שלירה שטרלינג שווה שני דולרים אמריקניים. והוא היה חתום
על הלוואה בגובה 100,000 דולר לעסק של קרוב שלו, שמועד פירעונה הגיע באופן בלתי
צפוי כאשר העסק נכשל. "צוות בבריטניה עבד על תוכניות מתוחכמות מאוד, ואני
ניסיתי למצוא דרך מחוכמת כלשהי", אומר מק'ריידי. "אבל כל מה שעלה בדעתי
היו אותם הרעיונות שלהם". הוא ויתר על העניין עד שהוא לקח על עצמו פרויקט של
חצי משחק, חצי מחקר, עם הבנים שלו בעת שהם נסעו לטייל בקיץ אחד. על-ידי הערכת זווית
ההטיה של כנפי ציפורים דואות וספירת השניות שלקח להן להשלים מעגל, הוא גילה שאפשר
לחשב את העילוי שלהן. "זה נתן לי דרך שונה - הבנתי שאם אתה משלש את המוטה ואת
המיתר [רוחב הכנף] של גלשן אוויר ללא הגדלת המשקל שלו, אתה יכול להקטין את ההספק
הנדרש בפקטור של שלוש. תצטרך רק 0.4 כ"ס, הספק שרוכב
אופניים טוב יכול לתת". בינגו, החידה כמעט נפתרה. במשך סופי שבוע, יחד עם
חברים והבנים שלו, מק'ריידי שכלל את הגוסאמר קונדור - כלי-טיס מגושם ושברירי בעל
מוטת כנף של 27 מטר, מכוסה במיילר בעובי 0.4 מ"מ. משקל
המטוס היה רק 32 ק"ג והוא טס במהירות הליכה.
אולם אחרי כיסוי ההוצאות, 100,000 הדולר שבהם זכה
מק'ריידי לא הספיקו. אבל אז הכפיל קרמר את סכום הפרס למטוס ממונע-האדם הראשון
שיחצה את תעלת לה מנש. "הוא חשב שזה ייקח עוד 18 שנים", אומר
מק'ריידי, שרק החליק את האווירודינמיקה של הקונדור. בשנת 1979 הטיס רוכב האופניים
בראיין אלן את הגוסאמר קונדור מעבר לתעלה בשעתיים ו49- דקות. החוב שולם
במלואו.
חשוב יותר, מק'ריידי ידע עכשיו יותר מכל אחד אחר על טיסה איטית
ויעילה. לאחר פתרון הבעיה של טיסה ממונעת-אדם, נראה היה שתתאפשר גם טיסה של מטוס
סולארי. בשנת 1981 טס הסולאר צ'לנג'ר, שהיה קטן יותר מהקונדור אבל בעל
מראה דומה, מפאריס לאנגליה - מרחק של 262 ק"מ ברום של 3,350 מטר - כשהוא מונע באנרגיית השמש בלבד.
שנה לאחר מכן זכה מק'ריידי בפרס לינדברג, הניתן כהערכה לאנשים
שמאזנים בין הישג טכנולוגי לשמירת איכות הסביבה. בעת שהכין את נאום התודה שלו, הוא
חשב יותר לעומק על מה שהוא עשה ומדוע. "בשנים האחרונות לחייו היה לינדברג
חסיד גדול של איכות הסביבה", אומר מק'ריידי. "בקניה הוא צפה בנץ דואה,
והוא שאל את עצמו באיזה עולם הוא היה מעדיף לחיות - עולם עם מטוסים אך ללא
ציפורים, או עם ציפורים ללא מטוסים. למרות שהיה טייס, הוא בחר בציפורים".
ההתגלות הזאת של לינדברג הדריכה מאז את דרכה של החברה. "אני מתעניין יותר
בעולם שעובד מאשר במה שמוכר. אנחנו מייצרים מתקנים משונים שעושים יותר עם
פחות".
לא שהתמקדות כזאת פגעה במכירות. בשותפות עם ג'נרל מוטורס,
איירו-ויירונמנט תכננה מכונית בעלת הנעה סולארית עבור המירוץ לאורך 3,000 ק"מ באוסטרליה בשנת 1987. הSunraycer- השיגה את כל המכוניות האחרות ביומיים. לאחר שהתרשמה מאוד,
ביקשה ג'נרל מוטורס ממק'ריידי ליצור מכונית חשמלית, שבסופו של דבר הפכה להיות הEV-1- המהפכנית. עבור סרט IMAX
[תלת-ממדי], איירו-ויירונמנט בנתה זוחל מעופף מכני בגודל 5.5 מטר. כדי לאפשר
לציפור הבלתי יציבה לטוס בכוח הדחף של הכנפיים המנפנפות, הצטרכה החברה לפתח מערכת
טייס אוטומטי מתוחכמת; הרעיון הפך בסופו של דבר ללב של המיני כטב"מים שלה.
"האלקטרוניקה הייתה מלאכה מורכבת ובאה בזמן שלא היו לנו הרבה מומחי
אלקטרוניקה", אומר מק'ריידי. "הפרויקט פיתח את השרירים שלנו בתחום
זה".
מטוסים ומכוניות יעילים, מצברים ומארזי מצברים, אלקטרוניקה
ממוזערת ומנגנוני טייס אוטומטי מתוחכמים - מק'ריידי רואה בכולם חלק מאותו דבר, רצף
אחד ארוך שראשיתו בניסיונות לסחוט טיסות ארוכות יותר מטיסנים ודאונים. "איננו
רואים כל הבדלים בין תעופה לבין דברים על הקרקע", הוא אומר. "מטוסים,
ספינות, מכוניות - כל אחד מה נע דרך זורם, ואין זה משנה אם הדבר קורה על הקרקע או
באוויר. אבל אנחנו הקבוצה היחידה שאני מכיר אשר מתייחסת אליהם כמציאות אחת".
קיים רק פול מק'ריידי אחד, אבל הוא מיסד את עצמו ואת החיפוש
שלו אחר חשיבה יצירתית על-ידי העסקת מפעל מלא בטיסנאים, מרחפים ודואים נלהבים. הוא
מרשה להם להשתמש במשרדים ובבתי המלאכה של איירו-ויירונמנט לצורך כל מה שהם רוצים
לעשות אחרי שעות העבודה, ואחר כך נותן להם להתעסק בחופשיות בפרויקטים שנראים
לפעמים חסרי כל ערך מעשי. תהליך זה יוצר הון אינטלקטואלי בשטחים שלא נודעו, שלעתים
קרובות ניתן להפנות אותו למשהו מעשי ורווחי. מטוס ההליוס של החברה - כנף מעופפת
בעלת מוטה של 75 מטר המונעת באנרגיית השמש, שמשקלה רק 715
ק"ג ופותחה עבור נאסא - הוא צאצא ישיר של הדאונים והמטוסים מונעי-האדם
והמונעים באנרגיית השמש. השימוש היעיל בתאים סולאריים להפעלת המנועים הזעירים
שלהם; התיכון של כנפיים קלות שהן יציבות במהירויות נמוכות; מדחפים יעילים מבחינה
אווירודינמית - כל הדברים שנתגלו ושוכללו במטוסים מונעי-האדם והמונעים באנרגיית
השמש - מצאו את דרכם לתוך ההליוס. בשנת 2001 הוא טס לרום של 29.5 ק"מ, ושבר בכך את שיא הגובה למטוסים לא רקטיים שהוחזק על-ידי מטוס
הריגול SR-71 הציפור השחורה. כלי-הטיס,
שצויד בתאי דלק לצורך הטיסה בשעות הלילה, יוכל יום אחד להקיף עיר בגובה 19.8 ק"מ במשך שישה שבועות; איירו-ויירונמנט רואה בו תחליף זול ללוויינים,
והקימה חברה-בת חדשה, SkyTower (מגדל-העיר) כדי לשווק אותו.
"אנחנו תמיד מחפשים משהו שקשה לעשות אותו ושעדיין לא
נעשה", אומר בארט היבס, שהצטרף לאיירו-ויירונמנט מייד אחרי שסיים את המכון
הטכנולוגי של קליפורניה בשנת 1977. היבס עונד על ידיו צמידי
נחושת בסגנון הוויקינגים, ומשרדו מלא בעורות נחשי פיתון. "אין הרבה אנשים
אחרים שמנסים ליצור מטוסים המונעים באנרגיית השמש", הוא אומר, כשהוא מסובב מגנט
מרחף באוויר על שולחנו. "זהו אתגר טכני והוא מציב אותך בקצה וזוהי דרך קלה
להתרחק מתחרות. ואינך יודע לאן זה יוביל אותך בסוף".
שעשוע רציני
המהנדס מט קינון (למעלה) שואב השראה ממכשירים חדשניים ומיצורים
מעופפים בטבע.
ברוח של
האחים רייט
2003-1903
לא ידוע גם מתי משהו משונה ובלתי מעשי, אשר לאיירו-ויירונמנט
יש ניסיון עשיר בו, ייהפך פתאום למבוקש, כמו כלי-הטיס הבלתי מאוישים הליליפוטיים. למרות
שאין הם שונים בצורתם מטיסנים מתוחכמים, הרי הם מורכבים הרבה יותר. טיסן הMe-109- טס במשך 16 דקות וחייב להיות
מנוהג על-ידי מפעיל מיומן ששומר על קו ראייה איתו. אין לו את הטווח, או את היכולת
לשאת מצלמות, או מספיק דלק כדי לשוטט מעל שדה הקרב מעבר לגבעה הבאה. מיקרו
כטב"מ צבאי, לעומת זאת, צריך להיות מספיק קטן ומספיק פשוט כדי שחייל בלתי
מאומן יחסית יוכל לשאת ולהפעיל אותו, אבל שעדיין יהיה לו טווח לטוס במשך שעה או
שעתיים כשהוא נושא מצלמה, טייס אוטומטי, GPS, סביבון ואוויוניקה. אבל אינך
יכול פשוט להקטין בקנה מידה ממטוס גדול, מכיוון שככל שאתה עושה אותו יותר קטן, הוא
יהיה פחות יעיל. הכנפיים של ססנה 172 מוקטן לגודל 15
ס"מ, לדוגמה, לא יספקו די עילוי כדי לאפשר לו להמריא, והמדחף שלו יהיה כה
בלתי יעיל כך ש50- אחוז מההספק פשוט יתפזר לאוויר.
השגת טיסה רחוקה וארוכה במטוס זעיר עם הספק מנוע קטן היא אחת
ההוכחות הבולטות למומחיות של איירו-ויירונמנט בעשיית יותר עם פחות. פרט לעורב
ולאחיו הגדול יותר פוינטר, פיתחה איירו-ויירונמנט את האלמנה השחורה - המיקרו
כטב"מ הראשון בעולם בגודל 15 ס"מ; כטב"מים
באורך 25 ס"מ הנורים מקנה תותח; דרגון איי - כטב"מ
דו-מנועי שחלקיו מורכבים יחד בדומה לעורב עבור חיל הנחתים של ארה"ב; דאונים
למאדים; ואורניטופטרים זעירים - כלי-טיס בעלי כנפיים מנפנפות.
"בדוק את הדבר הזה", אומר מט קינון, טיסנאי נלהב
שיצר את האלמנה השחורה בגודל 15 ס"מ. הוא פונה לתא שלו
ותופס מסוק מפלסטיק בגודל 30 ס"מ המונע בסוללה,
שמחובר בכבל לשלט קטן. "קיבלתי זאת היום", הוא אומר. המסוק מסתובב ולפתע
הוא מרחף באמצע בית המלאכה שלו. "כצעצוע מן המדף, זה באמת טוב".
את שולחן העבודה שלו מכסים כלים שנראים כמו מכשירים לטיפול
בשיניים, וכן נמצאים שם מיקרוסקופ וצי של טיסנים נהוגי-רדיו. קינון מנחית בעדינות
את המסוק על השטיח, ותופס כלי-טיס בערך בגודל ובצורה של תחתית לספל קפה, עם מדחף
בקוטר 5 ס"מ בקצה אחד, שלושה מייצבים אנכיים קטנים בקצה השני, ומצלמה בגודל
של מחק בעיפרון שמציצה דרך חלון: האלמנה השחורה. "DARPA
[הסוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים במשרד ההגנה] רצתה שאנחנו נייצר כטב"מ בגודל 15
ס"מ ששוקל רק 85 גרם", הוא אומר, "אבל זה נשמע בלתי
אפשרי".
נדרשו חמש שנים ו2- מיליון דולר, אבל
קינון בנה כלי-טיס קל כמעט כנוצה היכול לטוס במשך 30 דקות כשהוא משדר
צילומי טלוויזיה חיים. בדומה לפוינטר ולעורב, כלי-הטיס מנוהג על-ידי טייס על הקרקע
שמנווט באמצעות צג וידאו. "זה כאילו שאתה מרחף בכדור-פורח", הוא אומר.
בתוך הכלי הזעיר מותקנים סוללה, מצפן, ג'ירוסקופ, מחשב, טייס אוטומטי וחיישנים
שונים. הוא שומר על כיוון טיסה, גובה ומהירות באופן אוטומטי. כדי למקסם את העילוי,
הוא כמעט כולו כנף. המדחף שלו, תוצאה של מאות שעות מחשב וניסויים בנקבת-רוח, יעיל
כמעט כמו מדחף בגודל מלא, ומאפשר לכלי לטוס למרחקים ארוכים כשהוא גומע הספק
בקמצנות של נזיר. "זה היה קשה מאוד מכיוון שלא הייתה קיימת אוויוניקה", אומר
קינון. "וכמעט שלא היו בנמצא נתונים מפורסמים על האווירודינמיקה של כלי-טיס
כה קטן. אבל מהמטוסים מונעי-האדם והמונעים באנרגיית השמש ומהזוחל המעופף המכני,
הייתה לנו כמות עצומה של נכסים אינטלקטואליים. לא היינו יכולים ליצור זאת
בריק". אך עדיין, יש להשקיע עבודה נוספת באלמנה השחורה לפני שהיא תוכל לאתר
לוחמי גרילה של אל-קאעידה בטיסה הבאה שלה. "היא צריכה להיות יותר קשוחה כדי
שניתן יהיה להשיג אמינות של 100 אחוזים", אומר קינון,
"ועדיין קשה מדי להפעיל אותה".
"אבל הסתכל על זה!" הוא אומר, כשהוא דולה חפץ באורך 20
ס"מ העשוי מחוטי מתכת ופלסטיק שקוף. "המיקרו-עטלף המנפנף שלנו" -
כטב"מ נהוג-רדיו עם כנפיים מנפנפות כמו של ציפור ליצירת דחף ועילוי והגה
כיוון רגיל לביצוע פניות, שפותח גם הוא עבור DARPA
כדי לבחון את יכולת הקיום של טיסת כטב"מ מסוג זה. "ככל שאתה יורד בגודל,
כנפיים מנפנפות הן הגיוניות יותר", הוא אומר. "עוף קונדור גדול צריך
לרוץ כדי להמריא ולטוס בתרמיקות כדי להישאר באוויר. אבל הסתכל על יתושים וזבובים.
אתה רואה נחילים שלהם תלויים באוויר. הם מכים חזק באוויר, אבל אין להם בעיה להישאר
באוויר והם יכולים לעשות זאת כל היום. הישגנו 25 דקות טיסה עם כנף
מנפנפת בהנעה חשמלית בכלי שלנו, וזה מדהים. אבל", הוא אומר, כשהוא מנענע
בראשו ומצביע על צרצר ופרפר מתים התלויים בחוט מהתקרה, "הכלי עדיין גס
בהשוואה לאותו צרצר". הוא מפסיק לרגע ונועץ בהם מבט. "עבור הגודל
והעבודה שהם עושים, הם מושלמים באופן אלגנטי", הוא אומר, בהפעילו שוב את
המסוק לטיסה באמצע המשרד. "אני שומר אותם שם למעלה כמקור השראה".
מאוחר יותר מק'ריידי ואני נפגשים לארוחת צהריים, ובעת שאנחנו
נוסעים במורד הכביש במכונית ההונדה החשמלית שלו - מתנה מן היצרן - אני שואל אותו
איך הוא הצליח למצוא כיצד לגרום למטוס ממונע-אדם לטוס בעוד אף אחד אחר לא הצליח.
"זה קרה רק כאשר הייתי באותה חופשה ומצאתי את עצמי חולם בהקיץ ומסתכל על
ציפורים שזה נגלה לי", הוא אומר במכונית השקטה באופן מוזר. "לאחר שאתה
עושה זאת, זה נראה כל כך פשוט שאתה מתפלא מדוע לא הסתכלת על כך באותה דרך קודם
לכן. אבל זה הפך להיות הגיוני רק כאשר הנסיבות נתנו לי הזדמנות לבחון את הבעיה
מנקודת מבט שונה. ואתה צריך לזכור, שנקודת מבט חדשה יכולה להיות יותר חשובה ממוצר
חדש".
בארט היבס
(בתמונה העליונה) תכנן חתך כנף סופר יעיל עבור לקוח אחד, יצרן מאווררי תקרה.
קארל הופמן, עיתונאי עצמאי מהבירה וושינגטון, הוא מחבר הספר
ציד מטוסי לחימה: המרדף הכפייתי אחר המטוסים האבודים ממלחמת העולם השנייה.
ברוח של
האחים רייט
2003-1903
אפשר לראות פרויקטים אחרים של איירו-ויירונמנט מקרוב באתר www.popsci.com/exclusive
עוזר בשדה
ספר ההוראות של העורב
בעתיד, כאשר חייל יצטרך לצפות בעמדות של אויב קרוב, הוא יוציא
את העורב מתרמיל הגב שלו וינהג אותו מרחוק במשימות תצפית בטווחים קצרים.
1
הוצא והרכב חבר את הכנפיים אל הגוף; הצמד זנב ומדחף.
2
שיגור הפעל את המנוע, השלך את העורב קדימה. הכטב"מ נוסק
בכוחות עצמו.
3
תמרן נהג עם ידיות ההיגוי האנכי והאופקי בשלט.
4
הנחתה
בלחיצת כפתור, העורב יחזור לבסיס, יזדקר, ויתפרק לחלקים כדי
לספוג את מכת הנחיתה.
ב13- באוגוסט 2001, ההליוס של איירו-ויירונמנט, שנבנה בשיתוף עם נאסא, טס ברום
של 29.5 ק"מ - גבוה יותר מכל מטוס אחר שאינו בעל הנעה רקטית. 14 המדחפים הזעירים של הליוס משכו הספק מ62,000-
תאים סולאריים. חוקרים מתכננים לצייד את המטוס בעל מוטת הכנף של 75 מטר בתא דלק כדי שהוא יוכל להישאר באוויר במשך מספר חודשים.
1977/1979
גוסאמר קונדור/אלבטרוס
פול מק'ריידי הופך ל"אבי הטיסה ממונעת-האדם" כאשר
הגוסאמר קונדור שלו במשקל 32 ק"ג משלים את הטיסה
הנהוגה, הממושכת, הראשונה בכוח-אדם. שנתיים לאחר מכן, הצוות שלו מטיס את הגוסאמר
אלבטרוס, בעל מוטת כנף של 29 מטר והבנוי ברובו מפלסטיק
וסיבי פחמן, מעבר לתעלה האנגלית. אותה טיסה, שבוצעה על-ידי רוכב האופניים בראיין
אלן, ארכה שלוש שעות תמימות, למרות שהמרחק היה רק 37
ק"מ.
1987
SUNRAYCER
בשיתוף עם ג'נרל מוטורס, ה- Sunraycer של איירו-ויירונמנט זוכה במירוץ לאורך 3,000
ק"מ באוסטרליה, כשהוא משיג מהירות ממוצעת של 67
קמ"ש ומקדים את 24 כלי-הרכב האחרים המונעים
באנרגיית השמש ביומיים. זה מוביל לפיתוח כלי-הרכב החשמלי הסדרתי הראשון, EV-1 של ג'נרל מוטורס.
1981
סולאר צ'לנג'ר
בחסות חברת דו-פונט, הסולאר צ'לנג'ר - המטוס המאויש הראשון
בעולם שמונע באנרגיית השמש - טס למרחק של 262 ק"מ מפאריס לחוף של
אנגליה, ברום של 3,350 מטר. תאים פוטו-חשמליים והחומרים
הקלים של דו-פונט סללו את הדרך לדור של כלים המונעים באנרגיית השמש.
1985
פטרודקטיל
דגם מכני של היצור הפרהיסטורי, כלי זה מצויד בטייס אוטומטי
מתוחכם ומנפנף בכנפיו. הוא מככב בסרט הIMAX- משנת 1986, על
הכנף.
1999
הליוס
מטוס המחקר מגביה-הטוס הליוס שמונע באנרגיית השמש מהווה קפיצה
חשובה לקראת המטרה של טיסות בלתי מזהמות בסטרטוספירה. הליוס יוכל לשמש כ"מגדל
שחקים" כמעט קבוע בגובה 17.7 ק"מ בעל יכולת להעביר
תקשורת רב-ערוצית רחבת-פס.
1988
פוינטר
הפוינטר שמשקלו 3.8 ק"ג הופך לכטב"מ
הראשון הנכנס לשימוש יחידות צבאיות בחזית ככלי מנוהג מרחוק לניטור ותצפית.
כלי-הטיס משדר צילומי וידאו בזמן אמת למפעיל ולמשקיפים אחרים על הקרקע. שימושים
אחרים שנשקלים עבור הפוינטר כוללים חישת זיהום אוויר וגילוי נשק כימי.
קישורים
http://www.skytowerglobal.com/
http://www.dfrc.nasa.gov/gallery/photo/Helios/Small/index.html
http://geo.arc.nasa.gov/ERAST/pathfinder/index.html
מדע פופולרי-גליון 110 יוני 2003
FLYHI יולי 2003
