צורת הכנפיים העתידיות

ברוח האחים רייט 2003-1903

מהנדסי תעופה וחלל, שקיבלו השראה מהטבע, שואפים למצוא דרך יותר גמישה לניהוג מטוסים.

מאת קארל הופמן

צילומים: ג'ון ב' קארנט

גל העתיד

המהנדס סרידהר קוטה משתמש בפסל הקרקעי "שדה הגלים" של האומנית מאיה לין משנת 1995 באוניברסיטת מישיגן כדי להדגים השתנות כנף. לצידי כנף המטוס המהפכנית שלו עומדים עמיתיו ג'ואל הטריק (משמאל) וגרג ארווין.

צעצועי ילדים

מעבדתו העשירה בדגמים של מארק מוטר במרכז המחקר לנגלי של נאסא היא חלום בהקיץ לחובבי טיסנים. אבל המטרה שלו היא הרבה יותר מאשר הטסה לתענוג - הוא מחפש מערכת בקרה שפועלת באותן הדרכים כמו המוח של בעלי חיים.

זה נראה מגוחך לחשוב על מטוס הקרב הסילוני F-16 כבעל צורה גסה. אבל אתה עשוי לחשוב כך אחרי שתבלה מספר שעות בחוף הים בתצפית על שחף המחפש מזון, כשהוא מנמיך לעבר החול, תר אחרי שאריות אוכל, עושה הפוגה קצרה, נוחת על הקרקע, תופס פירור, וממריא שוב. שום מטוס בעולם אינו מסוגל להפגין ביצועים כאלה. "השחף אפילו לא משתמש בזנבו בעת טיסה קבועה!" אומר ברי לאזוס, אווירודינמיקאי במרכז המחקר לנגלי של נאסא בהמפטון שבווירג'יניה. "כאשר השחף ממריא, נוחת, או מבצע פניות חדות, הוא עושה תנועות דרמטיות בכנפיו, אבל בעת טיסה קבועה הוא מבצע פניות באמצעות שינויים עדינים בכנף, בעיקר בקצות הכנף. אין לו אפילו הגה כיוון", הוא אומר, כשהוא מנענע את ראשו בפליאה. "כיצד הוא משנה את כיוון טיסתו? אנחנו לא יודעים. בכל מחקרי לא מצאתי דבר שמסביר לי כיצד ציפורים מתמרנות ללא הזנב שלהן".

הבנת הדרך שבה ציפורים מבצעות את הריקוד שלהן בשמיים היא רק צעד אחד במאמציהם של החוקרים להגביר באופן דרמטי את היעילות ואת כושר התמרון של מטוסים על-ידי שינוי צורת הכנף בטיסה. מדענים ברחבי ארה"ב, שקיבלו מימון מנאסא, מחיל האוויר האמריקני ומהסוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים במשרד ההגנה ((DARPA, חוקרים טכנולוגיות מרתקות שיוכלו לשנות את המטוסים מכפי שאנו מכירים אותם היום.

כאשר מסתכלים עליהם באופן פרטני, כל פרויקט מהווה רק חלק זעיר בפאזל שצורתו הסופית אינה ידועה. על-ידי הסתכלות בציפורים ובדגים, מנסה לאזוס להבין מהי צורת הכנף היעילה ביותר. עמיתו מארק מוטר מתעסק עם המוח שעשוי לבצע את הבקרה של הכנף המשנה את צורתה. במישיגן, מהנדס בשם סרידהר קוטה בונה כנפיים אשר משנות את צורתן ללא מדפים וכנפונים מכניים. חברת רייתיאון יוצרת טיל שיכול לשוטט מעל למטרה שלו, ונאסא בוחנת בטיסה F-18 עם כנף ששונתה כך שתאפשר שינויי פיתול קטנים בטיסה.

כאשר בוחנים את הנושא בשלמותו, מאמצים הדרגתיים אלה עשויים יום אחד ליצור את הטכנולוגיה לשחרור הכנפיים מהתקנים מגושמים כמו מדפים, כנפונים קדמיים ומאזנות, כך שהן יחקו טוב יותר את אמצעי הניהוג המדהימים בטיסת ציפורים - תחילה בכלי-טיס בלתי מאוישים לשימוש צבאי, ובעוד 20 עד 50 שנים במטוסים שבהם אנו טסים בכל יום. "אנחנו מחפשים שינויי צורה גדולים ודברים גדולים", אומר טרי וייסהאר, מנהל תוכנית מבנים משתנים למטוסים בDARPA-, שהעניקה חוזים בסכום של קרוב ל25- מיליון דולר לאוניברסיטאות שונות, ללוקהיד מרטין, לרייתיאון, לחברה בשם NextGen ולקבוצות מחקר קטנות אחרות. "אנחנו יודעים שזה יכול לפעול, אבל האם זה יהיה מעשי? חבר המושבעים עדיין לא החליט. כל שהשגנו עד כה היו הרבה תמונות יפות".

זה עלול להישמע כמו באק רוג'רס, אבל קיימים כבר מטוסים שמשנים את צורתם בטיסה. אם נסביר זאת בפשטות, טיסה מהירה דורשת כנפיים קצרות, דקות, משוכות לאחור; טיסה איטית דורשת כנפיים ארוכות ועבות. עבור המהירויות הנמוכות שדרושות להמראה ונחיתה, כנפונים קדמיים בשפת ההתקפה ומדפים בשפת הזרימה מספקים יותר עילוי על-ידי הטייתם המכנית שמגדילה את הכנף. כנפיים מעטות, כמו במטוסי הF-14- טומקט והF-111-, מסתובבות סביב ציר, דבר המאפשר לפרוס אותן ישר עבור המראות ונחיתות ולמשוך אותן לאחור עבור טיסה על-קולית. אבל בהשוואה ליכולות העדינות של כנפי דרור מצוי, מדפים וכנפונים מכניים וכנפיים מסתובבות נראים גסים כמו גרזן עשוי מאבן לעומת תער. ההתקנים האלה הם כבדים, מסובכים ולא יעילים. הם מגדילים את חתימת המכ"ם של המטוס ואי אפשר להפעילם במהירויות גבוהות. אם תימצא דרך לבצע שינויים משמעותיים בצורת הכנף בעת טיסה ללא מפרקים מכניים, המטוסים יוכלו לטוס מהר ולאט עם יעילות אופטימלית בכל מהירות. המטוסים יצרכו אז פחות דלק, יהיו יותר שקטים, יטוסו לטווחים ארוכים יותר, ימריאו וינחתו במסלולים קצרים יותר, ויתמרנו טוב יותר ובזריזות רבה יותר. בקיצור, הם יהיו דומים יותר לדרור מצוי או לשחף.

אבל אין להקדים את המאוחר. ברי לאזוס אינו מנסה כעת למצוא כיצד לשנות את צורת הכנף אלא למצוא כנף סופר יעילה שתהווה נקודת מוצא. לפני מאה שנים, האחים רייט הקדישו אין ספור שעות לצפייה בטיסת ציפורים, ובהשראתן יצרו מנגנון לפיתול הכנפיים של מטוסם כדי לאפשר ניהוג רוחבי. מאז, עד כמה שהדבר יישמע בלתי אינטואיטיבי, "איש לא שקל מעולם את תצורת הכנף שנמצאת בטבע ויישם אותה", אומר לאזוס. לחוקרים לא הייתה מספיק עוצמת חישוב שדרושה כדי ליצור מודל מתמטי של הצורות מהטבע ולייצר אותן עבור ניסויים בנקבות-רוח.

עד עכשיו.

באמצעות טכניקה הנקראת ליתוגרפיה תלת-ממדית, לאזוס יכול לפסל למעשה כל צורה תלת-ממדית. לייזרים שמונחים על-ידי המודלים המתמטיים של לאזוס משמשים כמפסלת שלו, וחבית של שרף פוליאורתאן משמשת כתחליף מודרני לגוש השיש. "הנה, ראו" הוא אומר, בפותחו תיבה מעץ על רצפת משרדו. בתוכה מסודרות תריסר כנפיים שחורות באורך 71 ס"מ, שנעשו בהשראת הטבע. נמצאים שם סנפיר גב של כריש, כנף רחבה של שחף, ומספר תצורות כלאיים - שאחת מהן הולכת ונעשית צרה כלפי חוץ ובעלת קצה ארוך וצר שמסתלסל כלפי מטה ואחר כך חזרה כלפי מעלה, כפי שלא ראיתי בשום כנף אחרת. "זוהי מה שאנחנו מכנים מוטה קמורה היפר-אליפטית", הוא אומר. "עד כה היא היעילה ביותר מכולן - עם שיפור של 15 אחוז ביחס בין העילוי לגרר בהשוואה לכנף מישורית רגילה. זה כביר".

הצורות שלהן עדיין מסובכות מדי עבור בניית מודלים מתמטיים לחישובי זרימה - שהיא במהותה ניקבת-רוח ממוחשבת; ולאזוס עדיין לא מבין מדוע הכנף בעלת המוטה הקמורה ההיפר-אליפטית היא הרבה יותר יעילה. אבל עכשיו הוא יכול לפחות להכניס אותה לניקבת-רוח של נאסא ולנסות למצוא את התשובה. בעתיד, הוא ואחרים יחפשו כיצד כיפוף ופיתול הכנף לשם ניהוג בגלגול וסבסוב עשויים להחליף מאזנות והגאי כיוון.

אבל מה אם המפתח לגרימת שינוי צורת הכנף אינו בשינוי המבנה של הכנף כי אם בשינוי הזרימה סביב לה? "הסתכל רק בציפורים ובכדורי גולף", אומרת אנה מק'גאוון, מנהלת תוכנית שינוי הצורה בנאסא. היא מדברת בצרורות במשרד העמוס בניירות ובקופסאות. "בתור אווירודינמיקאים, אנו מחפשים תמיד זרימה חלקה, אבל נוצות אינן חלקות - הן מנצלות זרימה לא קבועה. והשאלה הופכת להיות, האם אנחנו יכולים להשתמש בחוסר הקביעות בזרימה לניצול שינויים עדינים? לעזאזל, כן!" היא שולפת במהירות רדיד אלומיניום עגול, קטן ודק, שמחובר לשני חוטים; זהו הלב של מה שידוע בשם מיקרו סילון סינתטי.

כאשר הוא מחובר לחשמל, הרדיד מכה כלפי מעלה ומטה, כשהוא יוצר מערבולות אוויר זעירות. אם נשבץ מאות או אלפים כאלה קרוב לפני הכנף, "נוכל לשלוט בזרימה ולעשות את הכנף יותר אווירודינמית", אומרת מק'גאוון. "אם אתה יכול להקטין את הגרר ב3- אחוז, אתה יכול להקטין את הדחף הדרוש ב49- אחוז". חוקרים שיבצו מיקרו סילונים בשפת ההתקפה של מל"ט מתוצרת בואינג והכניסו אותו לנקבת-רוח. המל"ט תמרן בהצלחה ללא מדפים. מק'גאוון מציינת את האפשרויות: שיבוץ "פלסמות מיוננות חלשות" במעטה המטוס - תוך שימוש בזרמים חשמליים להקטנת החיכוך של מולקולות האוויר - או אפילו, הרבה יותר רחוק בעתיד, שיבוץ אלפי בליטות או בועות זעירות הניתנות לשליטה פרטנית בכל שטח הכנף והגוף כדי לפקח בעדינות על הזרימה. "אנחנו מדברים על טכנולוגיה בעלת סיכון גבוה מאוד. לא קיים ספר המסביר כיצד לעשות זאת, ואין לנו ביטחון שזה אכן יעבוד", היא אומרת. "אבל אם זה יעבוד, זה יהיה כביר".

אבל בליטות זעירות, אלפי מיקרו סילונים, וכנפיים שמשנות את צורתן בדרכים הרבה פחות מורגשות מאשר מדפים וכנפונים, דורשים מהפכה עמוקה לא פחות בדרך שבה אנו מפקחים על הגימיקים האלה. אחרי הכול, ציפורים חשות היכן הן נמצאות, לאן הן טסות, ואת הזרימה מסביבן, ובהתאם לכך מכווננות נוצה פה, קצה כנף שם, והכול במיקרו-שניות. לפיכך, כפי שמבנה הכנף צריך להיעשות יותר דומה לעור ושלד, כך גם החיישנים ומערכת הבקרה צריכים להיות יותר דומים למוח ועצבים.

מספר בניינים הרחק ממשרדה של מגאוון, מארק מוטר מתעסק עם טיסן נהוג-רדיו במעבדה לכלי-טיס בלתי מאוישים קטנים בלנגלי - חדר שישגע כל ילד. על הרצפה נערמים טיסנים מכל הסוגים שניתן להעלות על הדעת, החל מצלחות מעופפות זעירות וכלה במטוסים מיניאטוריים להמראה ונחיתה אנכית. "אני עובד על טיסן ניסוי לבקרת טיסה בממדים רבים", אומר מוטר, כשהוא מצביע על מטוס מטרה לשעבר של הצבא באורך 1.8 מטר, עשוי מקלקר, שמונח על שולחן העבודה, אשר נראה במידה ניכרת כמוצר בטכנולוגיה נמוכה.

אבל המראה מטעה. למוטר, ששערו הבלונדיני המוזנח מקנה לו מראה נערי, יש תואר דוקטור בהנדסת חשמל ומחשבים. מטוס הקלקר שלו יטוס בקרוב באופן ששום מטוס אחר לא טס עד כה. "הבט במאזנות", אומר מוטר. אורכן כ30- ס"מ, ומוטר חתך אותם ל10- מקטעים, שכל אחד מהם ינוע באופן עצמאי בניסוי פשוט ובלתי מפותח יחסית לבקרה ולשילוב כמויות עצומות של מידע. "יש לי 10 מקטעים עכשיו, אבל בעתיד אנו מדברים על עשרות אלפים התקנים כמו סילוני פעימה או בועות שמשולבים בתוך המבנה". כדי שזה יפעל יידרש מטוס בעל מעטה הדומה לעור שלנו, שיכול לחוש מידע לאורך כל גופו, לשלב את המידע הזה, ולכוונן בועה כאן, מיקרו סילון שם, בדיוק כפי שציפור עושה עם כל נוצה מקצות הכנפיים שלה ועד זנבה. "אני רוצה מערכת בקרה מרכזית בהשראה ביולוגית שמארגנת את עצמה, שתעבוד כמו אזור המפגש של תאי העצבים במוח", אומר מוטר, "כשכל חיישן יגיב לקלט שונה ושהמערכת תסדר את הנתונים באופן גלובלי, בדיוק כפי שהמוח מגיב, למשל, לצבעים או קולות שונים". זוהי משימה מרתיעת-דעת והוא צריך להתחיל היכן שהוא - ולכן המזל"ט מקלקר עם 10 המקטעים הקטנים. "עד סוף השנה אני מקווה להטיס אותו עם 50 או 100 מקטעים", הוא אומר.

אחרי שמבלים יום בנאס"א, קל להיסחף על-ידי כנפיים בעלות מוטה קמורה היפר-אליפטית ומיקרו סילונים - טכנולוגיה מדלגת שנראית רחוקה מאוד מטיסה. מה לגבי פשוט לעשות כנף שמתכופפת, שמשנה צורה ללא מדפים וכנפונים? המכשול היסודי הוא מצב קלסי של מלכוד- 22 [מה שלא תעשה, התוצאה תהיה גרועה]: כדי לשאת את העומסים הגבוהים שפועלים על מטוס בטיסה, הכנפיים חייבות להיות קשיחות וחזקות. אבל כדי לשנות צורה, הן חייבות לאפשר תזוזה והתאמה. כנף של F-16, לדוגמה, נושאת 11,340 ק"ג בטיסה רגילה, ועד 113,400 ק"ג בעת פניות ב9G-. "זה דבר שונה להוריד מדפים במהירות של 460 קמ"ש, מאשר לעשות זאת ב920- קמ"ש עם לחץ דינמי גבוה", טרי וייסהאר מDARPA-. "אם היית עושה זאת, המדפים היו נתלשים מייד מהכנף". או שהמבנה היה צריך להיות כל כך חזק, שהמטוס היה כבד מדי. זה בדיוק מה שקרה בשנות השמונים, כאשר מעבדת המחקר של חיל האוויר האמריקני יצרה את "הכנף המותאמת למשימה" על F-111 - כנף מפיברגלס המתאימה את עצמה עם מספר נקודות ציר ומפעילים מכניים. למרות שהיא הוכיחה את עצמה כיעילה יותר בנקבת-רוח, הכנף הייתה פשוט יותר מדי כבדה ומסובכת ליישום מעשי. האתגר הוא למצוא דרך לכופף בקלות כנף שהיא קשיחה וחזקה מספיק לשאת עומס המקביל לחמש מכוניות גדולות, עם מנועים מספיק קטנים שיתאימו בתוך המרחב הצר.

זה בדיוק מה שסרידהר קוטה עשה. קוטה הגבוה והרזה, יליד הידראבאד בהודו, הוא פרופסור להנדסה באוניברסיטת מישיגן ונשיא חברה בשם FlexSys. מומחיותו של קוטה היא מדע הנדסי מסתורי, שנקרא 'תיכון מערכות ומנגנונים מותאמים לדרישות'. באופן די מוזר, עד לפני כמה שנים הוא לא ידע כמעט דבר על מטוסים. "בדוק את אלה", הוא אומר בוקר אחד במשרדים הפנויים של חברתו באן ארבור, כשהוא מגיש לי מבוך של מקטעי פלסטיק דקים בגדלים שונים המחוברים יחד, מעין פתיתי שלג מלבניים. הם קשיחים כמו לבנים במישור האורכי. אבל כאשר אני לוחץ בעדינות על קצה אחד, הקצה השני מתהדק בחוזקה על אצבעותי, למרות העובדה שהדבר עשוי מחתיכת פלסטיק מוצקה אחת ואין בו צירים העשויים להישבר או להישחק, או חלקים להרכיב. מחשב לועס אלגוריתמים מסובכים כדי למצוא את העובי האופטימלי, את המספר ואת הקשר ההדדי של כל אלמנט כדי למפות מבנה שיהיה קשיח ועדיין יתכופף בדרך שניתנת לחיזוי.

למרות שדוגמת המבנה הזה עשויה מפלסטיק, ניתן ליצור אותו מכל חומר אחר, מטיטאניום ועד פלדה. ניתן לשנות את קנה המידה באופן מושלם, ואפשר לעשות אותו קטן כמו קופסת גפרורים או גדול כמו מכונית. רוצה מבנה שמגדיל כוחות המופעלים עליו - אשר מקבל, נניח, לחץ של 30 גרם בצד אחד ומפעיל לחץ של 450 גרם בקצה השני? לחץ על כמה מקשים במחשב ו... - בינגו! - האלגוריתמים מתכננים מבנה מתאים שעושה בדיוק זאת. "הכל נמצא במתמטיקה", אומר קוטה. "האלגוריתמים מורים לך את הדרך האופטימלית לפתור את דרישות הביצועים, ליצור מבנה שמשיג את תפקודיותו מהטופוגרפיה שלו, הגודל והצורה ללא נקודות חלשות, כשהוא נותן לך ביצועים טובים יותר באופן יותר אמין. לא היית יכול לעשות זאת בשיטת הניסוי וטעייה".

בתחילת שנות התשעים החל קוטה לחפש דרכים ליישום עבודתו - "משהו שבו שינויים קטנים בצורה יביאו לתוצאות גדולות, וחשבתי על כנפי מטוס", הוא אומר. "אבל חשבתי גם שאולי זה טיפשי". בשנת 1994 הוא אזר אומץ לדבר עם מעבדת המחקר של חיל האוויר האמריקני. חיל האוויר גילה עניין, בלשון המעטה, וכמעט עשור לאחר מכן, תוצאות עבודתו של קוטה מונחות על השולחן לפני: חלק מכנף מטוס בגודל 90 על 90 ס"מ עשוי מחתיכה אחת ההולך ונעשה צר באופן אלגנטי בשפת הזרימה. "תן לה משיכה", אומר קוטה. אני תופס את שפת הזרימה הדקה ודוחף אותה כלפי מטה בכל כוחי. היא לא זזה. "OK, ראה עכשיו", אומר קוטה. עמיתו ג'ואל הטריק, סטודנט לשעבר לעכשיו סגן נשיא FlexSys, לוחץ על כמה מקשים במחשב הנייד שלו. נשמע רעש עמום של שחיקה כאשר שפת הזרימה מתכופפת באופן חלק ובחן כלפי מעלה ומטה, כחיקוי לתנועת מאזנת, ולאחר מכן מתפתלת - הקצה השמאלי של שפת הזרימה מתכופף כלפי מטה, והקצה הימני מתכופף כלפי מעלה. הכנף - שעשויה מסוג מסוים של מבנה המתאים את עצמו לדרישות, כמו זה שהודגם לפני עם המלבנים דמויי פתיתי שלג שהתהדקו על אצבעותי - שינתה את צורתה מול עיני, ללא צירים העלולים להישחק, ללא רווחים שמפריעים לזרימה או מחזירים קרני מכ"ם.

בסדר, אמרו בחיל האוויר, עכשיו גרום לזה לעבוד כמו מדף בשפת ההתקפה של כנף F-16. המדף צריך להיות מוטה בזווית של 0 עד 18 מעלות תחת העומסים המלאים בטיסה, באמצעות הבקרה הקיימת בF-16-. קוטה עשה זאת, עם הגדלה של 4.4 אחוז בכוח ותוספת של 7 אחוזים במשקל בלבד. "ואם היינו משנים את הבקר או את צורת הכנף, יכולנו לעשות זאת עם פחות משקל ופחות כוח", הוא אומר. FlexSys מתכננת, במסגרת חוזה עם DARPA וחיל האוויר האמריקני, מדף עבור מל"ט של לוקהיד מרטין והולכת צעד אחד קדימה: נעשה שימוש במבני טיטאניום זעירים המופעלים על-ידי חשמל גבישי שרועדים בתדירות של 300 פעמים בשנייה כדי לשפר את הזרימה על הכנף.

אז מתי נראה כנפיים עם המבנים המתאימים את עצמם של קוטה, או עם המוטה הקמורה ההיפר-אליפטית של לאזוס, טסות? מתי יתעלה כל המחקר הזה מעבר לפנטזיות ולנקבות-הרוח ויתמזג למטוס אמיתי המשנה את צורתו שבו נוכל לטוס ביעילות לראות את סבתא? "לוקח זמן רב עד שהמחקר מבשיל", אומר לאזוס. "הייתי אומר 10 שנים עד שנוכל לראות אפילו יישום במל"טים צבאיים, ו20- עד 50 שנה לפני שזה יגיע לתעופה האזרחית. אלה הם רעיונות שצריך עוד לחקור", הוא אומר, כשהוא מריץ את אצבעותיו לאורך הקצוות המסולסלים בעדינות של הכנף הפלסטית הקטנה. אבל אנה מק'גאוון, סטודנטית לשעבר של טרי וייסהאר מDARPA- באוניברסיטת פרדו, רומזת כי לטכנולוגיה, אפילו בצורותיה המוקדמות, יש יישומים מיידיים יותר. "אנחנו עובדים בצורה אינטימית עם DARPA, ולטובת המדינה שלי, אינני יכולה לגלות לך דבר על מה שהם עושים. אבל אגיד זאת בדרך הבאה", היא אומרת. "אנשים משתמשים במה שאנחנו מפתחים כבר עתה".

קארל הופמן, עיתונאי מוושינגטון הבירה, כתב על חלוץ התעופה פול מק'ריידי בגיליון יוני.

לעשות את הכנף המושלמת

מדוע כמה צורות כנף יעילות הרבה יותר מאחרות? איש אינו יודע, אבל חוקרים פונים לטבע כדי למצוא רמזים. תצורות הכנף האלה חושבו במחשב, עוצבו במדפסת מיוחדת, ולאחר מכן נבדקו בנקבת-רוח.

שחף

משיכה לפנים, ולאחר מכן לאחור

שים לב לצורת הזיג-זג במבט מלמעלה. הכנף היא בעלת יעילות מרבית בטיסה אופקית איטית.

סנפיר כריש

ארוך, משיכה לאחור

שילוב של זנב כריש לבן גדול, סנפירי חזה וגב, צורה זו בעלת הגרר הנמוך נבנתה למהירות.

תפיסתית

דקה, בעלת קצוות מוצרים

מבוססת על אנטומיה של עופות ים ואווירודינמיקה תיאורטית, לכנף בעלת מוטה קמורה היפר-אליפטית יש ביצועים מיטביים מבחינת יחס עילוי לגרר.

**

"אנחנו מדברים על טכנולוגיה בעלת סיכון גבוה מאוד. לא קיים ספר שמסביר כיצד לעשות זאת, ואין לנו ביטחון שזה אכן יעבוד. אבל אם זה יעבוד, זה יהיה כביר".

-אנה מק'גאוון,

מנהלת התוכנית בנאסא

"אני רוצה מערכת בקרה מרכזית בעלת השראה ביולוגית שתעבוד כמו אזור המפגש של תאי העצבים במוח, כשכל חיישן יגיב לקלט שונה ושהמערכת תסדר את הנתונים באופן גלובלי".

-מארק מוטר,

חוקר בנאסא