ברוח של
האחים רייט
 2003-1903

טיסת הציפור האנושית

 

ג'רי קוסמה ורוברט פקניק לא הסתפקו בצניחה חופשית - הם רצו לפרוש כנפיים ולעוף. אז מה אם 96 אחוז מקודמיהם נהרגו בניסיון?

מאת ויליאם ספיד ויד

צילומים מאת ג'והן בי קרנט

האם זו ציפור, האם זה... ג'רי קוסמה (במרכז) ושניים מתלמידיו, קלווין שייפר וקימברלי גריפין, קופצים מקצהו האחורי של מטוס סקייוואן בגובה כ2500- מטר מעל דהלנד, פלורידה.

 

 

בעודם ממתינים על הקרקע למטוס האוטר הדו-מנועי שייקח אותם מעלה, בלוסום דרגו וג'רי קוסמה נראים כמו צמד אמני אוונגרד המציגים פלמינגו, עם יריעות שמוטות, מוזרות, בצבע ארגמן המשתלשלות להם מבתי השחי אל בין רגליהם. צנחני צניחה חופשית אחרים מתרוצצים בשטח בחליפות נינג'ה הדוקות לעור, ונראים כמו גיבורי-על. כשיגיעו לגובה 4110 מטר, כולם יתפזרו מבעד לדלת הצדדית של המטוס, ואז יתברר מי הם גיבורי העל. היריעות השמוטות הארגמניות של דרגו וקוסמה הופכות להיות כנפיים, והצמד הדינמי פונה ומסתער על השמיים כאילו פניהם מועדות להיכל המשפט.

נינג'ה מסכנים, הם רק נופלים כמו כדורי תותח.

דרגו, מדריכת כושר מהוואי, עברה לאחרונה להתגורר בדהלנד, פלורידה, כדי להימצא בבירה העולמית של הצניחה החופשית. מאחוריה 593 צניחות, והיא צנחנית חופשית ותיקה. אבל צניחה זו היא הראשונה בחליפת בירדמן (איש ציפור), חוויה חדשה לחלוטין. מרגע שתצא מבעד לדלת, היא תחוש כאילו היא מעופפת בגובה 3.2 קילומטר מעל לפני כדור הארץ. היא - מעופפת - גופה לבד, ללא עזרת מטוס או גלשן. היא חותכת את האוויר מראש ענן לראש ענן, צורחת באושר. שלוש הכנפיים של החליפה (אחת מתחת לכל בית שחי ואחת בין רגליה) מגדילות את שטח הפנים של גופה ב100- אחוז ומקטינות את מהירות הנפילה הסופית שלה בשני שלישים, וכן מניעות אותה קדימה, לזרום על פני השמיים. קוסמה, מצדו, הוא בעל הניסיון. הוא ושותפו הקרואטי, רוברט פקניק, המציאו את חליפות הכנפיים האלה. המהירות הסופית של קוסמה בחליפה הוא רק 56 קמ"ש - בניגוד למהירות הצניחה של צנחנים חופשיים המגיעה ל190 קמ"ש - ועם מהירות השיא האופקית שלו, 87 קמ"ש, הוא יכול כמעט להשיג את האוטר הדו-מנועי.

קוסמה ודרגו אינם יכולים לנסוק או לשמור על גובה ועל-כן, טכנית, הם אינם עפים. אבל מכיוון שאפילו מתחילים יכולים לעוף אופקית כ3- קילומטרים על כל קילומטר צניחה, אין ספק שהם חשים כאילו הם עפים. אחרי הצניחה מאירות עיני דרגו כמו לפידים. "וואו!" היא אומרת ואז, מאין לה מילים, היא פשוט חוזרת על עצמה - "וואו... וואו!" - שוב ושוב. לבסוף היא פוצחת בחיוך ענק ומבטאת את המילים שבני אדם חלמו לומר, לפחות מאז שדדלוס בנה את כנפי הנוצות והדונג: "אני עפתי!" היא אמרה.

 

באוגוסט 1998, יום אחד אחרי פגישתם הראשונה, ג'רי קוסמה ורוברט פקניק נסעו מסלובניה לארקו באיטליה, כדי לקפוץ מסלע בגובה של יותר מ900- מטר. לקוסמה לא היה בכך חידוש אמיתי. הוא החל לזרוק את עצמו ממבנים גבוהים על פני האדמה - קפיצות בסיס (קפיצות מבניינים, אנטנות, גשרים ואדמה) - שנה קודם לכן, וצבר לזכותו אולי תריסר קפיצות. בפקניק, הוא חש מיד נשמה תאומה. פקניק, בעודו נער נהג לרתום אוגרים למצנחים תוצרת בית ולהשליך אותם (ללא פגע) מחלון חדרו בקומה השישית; כאשר הצטרף לנבחרת הלאומית של קרואטיה כבר הכין לעצמו חליפות צניחה. אבל משום מה טרם קפץ קפיצות בסיס, חסר שקוסמה החליט למלא מיד.

צנחנים רגילים יכולים ליפול במשך 11 שניות מסלע ארקו בצניחה חופשית לפני שימשכו בידית הפתיחה של המצנח. אבל בעודם עומדים ומתבוננים בסלעי הדולומיט, קוסמה ופקניק ראו לנגד עיניהם אתגר שאפתני יותר. הם חשבו על פטריק דה גיארדון, אשר בהיותו לבוש חליפת צניחה מכונפת פרי תכנונו, עף בשנת 1997 מסלע ארקו במשך זמן שיא של 27 שניות. "קפיצת בסיס היא דבר מדהים", אומר קוסמה. "אבל לעוף בצורה כזו מסלע, זה בהחלט משהו!"

החלום הזה - לעוף, בכוחות עצמך בלבד - הוא כמובן אחד הדחפים העתיקים ביותר אצל בני האדם. ההישגים הקרובים ביותר לכך היו בשנות ה80- של המאה ה18- עם הופעת המצנח, עם הדאון הפתוח בשנות ה80- של המאה ה19-, ועם המטוס בשנת 1903. אך כל אלה נותרו עדיין בגדר חוויות עם תיווך: המצנח או המטוס הם שעפים; האדם רק מצטרף אליהם. ואז, בשנת 1914, ג'ורג'יה "טייני" ברודוויק, אשר שנה קודם לכן הייתה לאדם הראשון שצנח ממטוס, צנחה את הצניחה החופשית הראשונה בעולם, כאשר צללה שניות אחדות בטרם משכה בידית הפתיחה של המצנח. סוף סוף זכה הגוף האנושי ליפול נפילה חופשית מגובה רב מעל לפני הקרקע (ויכל לספר על כך).

ועדיין, קצת קשה לקרוא לכך מעוף. השלב הבא: כנפיים. למעשה לא נועדו הכנפיים הראשונות שהגיעו לזירת הצניחה החופשית כל כך למעוף, כי אם כדי לעשות את הצניחה לבטיחותית יותר. לפני קפיצת ברודוויק, אנשים הניחו שצניחה חופשית היא עניין קטלני - איך תוכל לנשום כשאתה נע במהירות 190 קמ"ש? הרעיון שאפשר לשלוט בגוף בתנאים קיצוניים עד כדי כך, נראה כל כך מגוחך עד שאיש לא ניסה אפילו. אנשים פשוט נפלו מתוך מטוסים, הסתחררו בערבוביה וספרו שניות עד לפתיחת המצנח. אם משכו בידית בעודם במצב עטוף והפוך שתקע את המצנח, הצנחן עלול היה ליפול לאדמה כמו "נר". מטרתם העיקרית של כנפי אנשי הציפור הראשונים הייתה להאט את הנפילה.

בשנות ה40- של המאה ה20- פתר הצרפתי ליאו ולנטין את בעיית הנפילה החופשית ללא כנפיים. בתוך שנים אחדות, הוא המציא את הטכניקות של צניחה חופשית המתקדמת הנהוגה עד היום אצל צנחני הצניחה החופשית: תנוחת הצפרדע עם הבטן יציבה כלפי מטה, תנוחת זינוק החץ קדימה, סיבובים, גלגולי חבית, והחשוב ביותר, את המהלכים מצילי החיים המשמשים להתאוששות מסחרורים.

אבל הגילויים של ולנטין לא הועילו במאום לדכא את הדחף לעוף. למעשה, ולנטין עצמו היה אישציפור אמן, ועבד על עשרות כנפיים לכל אורך שנות חייו הבוגרים, ואף כתב ספר (ששמו, כמובן, "בירדמן") על אודות מאמציו. מאוחר יותר אימצו קוסמה ופקניק לכבודו את השם 'בירדמן' לחליפותיהם ולחברה שהקימו. העיצוב הגדול ביותר של ולנטין היה צמד כנפיים קשיחות שהיו כה גדולות עד שנדרש לו מטוס תובלה כדי להטיס אותן לגבהים. בשנת 1956, במהלך קפיצה מעל אנגליה, משכו אותו הכנפיים בחזרה לתוך משטח המטוס ביציאה. הוא נחבל בראשו והסתבך בסחרור הדוק, הכנפיים המסיביות הכשילו את ניסיונותיו המתורגלים היטב להשיג יציבות. כאשר משך, המבנה הקשיח של הכנפיים הסתבך בשני מצנחיו, הראשי והרזרבי. הוא נפל אל מותו בתסבוכת כנפיים, מיתרים ומצנחים.

אבל גורלו של ולנטין לא היה חריג. בין השנים 1930 ו1960- נהרגו 72  מתוך 75 אנשי ציפור פעילים במהלך ביצוע ניסויים. הבעיה הייתה שהטכנולוגיה של אותם הימים לא הייתה טובה בהרבה מטכנולוגיית הדונג והנוצות של ימי דדלוס. לפני המצאת החומרים הסינתטיים החזקים, לא הייתה ברירה אלא לחזק את כנפי הבד בתמוכות עץ או מתכת, ואלה נטו לגרום לאחד משני מצבי החירום: או שהכנפיים התעופפו טוב מדי, הביסו את איש הציפור והטילו אותו לסחרור קטלני, או שמיתרי המצנח הסתבכו בתמוכות ולא נפרשו כראוי.

רק באמצע שנות ה90- הופיעה חליפת כנפיים מודרנית באמת, ופטריק דה גיארון הוא אשר לבש אותה. כנפיו של דה גיארדון היו עשויות משכבה כפולה של בד מצנחים, לא נדרשו להן תמוכות עץ או מתכת. במקום זאת הן התנפחו באוויר וכך שמרו על צורתן בזמן המעוף. במשך שנים לא התאוששו אנשי הצניחה החופשית מתדהמתם. "זו התגרות בשטן", אומר נורמן קנט, צלם צניחות חופשיות מקצועי וחבר ותיק של דה גיארדון. קנט נזכר איך הצופים עצרו את נשימתם כאשר דה גיארדון עף לתוך הגרנד קניון או חלף ליד קרחונים בשאמוני, צרפת. "זה היה בדיוק כמו לצפות במטורף הזה שעושה דבר שאף אחד אחר לא יכול", נזכר קנט. בעולם הצניחה החופשית הפך דה גיארדון להיות איש הציפור בהא הידיעה, בן התמותה היחיד שהאלים התירו לו לעוף.

ואז, בחודש אפריל 1998, במהלך ניסוי חליפה משופרת בקפיצה מעל הוואי הסתבכו מיתרי המצנח של דה גיארדון, והוא נפל אל מותו במהירות 195 קמ"ש.

ארבעה חודשים בלבד מאוחר יותר, בראש צוק ארקו, קוסמה ופקניק שידעו הכל: מותו לאחרונה של דה גיארדון, 96 אחוז מקרי מוות בקרב העוסקים בספורט. ועם זאת החליטו באותו רגע לא זו בלבד שיתכננו את חליפות הכנפיים שלהם בעצמם, אלא יעשו משהו מטורף עוד יותר: יבנו עסק שייסוב סביב מכירתם לצנחני צניחה חופשית אחרים.

ואז קפצו מראש הצוק.

בונים חליפת כנפיים לא קטלנית

הדורות הראשונים של חליפות כנפיים היו מכונות מוות, והביאו למות 96 אחוז ממציאיהן. אבל חליפת בירדמן בטוחה דייה לקבל רשות למכירה מאת אגודת הצניחה של ארצות הברית - בעיקר הודות לתכונות החדשניות המאפשרות השתחררות מהירה.

 

בעוד דרכו נחפזת לספר לחבריה על המעוף, קוסמה משתחרר מחליפת הפלמינגו, אורז מחדש את המצנח לעוד יום, ופונה לבר אזור השילוח לשתיית פיינט בירה אוסטרלית. הוא לובש מכנסיים בצבע כתום זוהר וחולצת טי כחולה עם ציור סופרמן עליה, אלא שאת האות S מחליפה צלמית של בירדמן. קוסמה מציג לראווה את שערו הפרוע ואת חיוכו השובב; הוא נראה כמו לוקי, אל התעלולים של עמי הצפון, מעמיד פני קלארק קנט.

אוחז בכוס בירה בידו, קוסמה מתיישב ליד שולחן בחוץ עם קבוצה קטנה של פרחי צניחה חופשית וחוזר על הסיפור איך הוא ופקניק הצליחו לתכנן כנפיים שגם יפעלו כמו שצריך וגם יהיו בטוחות להמונים. הם התחילו בניסיון להשיג מפרטים טכניים מעיזבונו של דה גיארדון אבל נדחו. "נאלצנו להמציא זאת מחדש", אומר קוסמה.

העקרונות פשוטים: שימו שכבה כפולה של בד מצנחים בין כל אחת מהזרועות לבין עמוד השדרה, ובין הרגליים. הוסיפו פתח לכל כנף - בבית השחי ובמפשעה - כדי שהכנף תוכל להתמלא באוויר. תכננו את הכנפיים באופן שכאשר הן נעשות קשיחות מאוויר, הן ידמו את הפרופיל הקלאסי של כנף, צורה שיוצרת עילוי באמצעות זרם האוויר המהיר החולף מעל הכנף.

ההחלטה בדבר הזווית שתיווצר בין הגו לבין הזרוע, הייתה קריטית. ככל שהזווית גדולה יותר - הזרוע יכולה להגיע רחוק יותר - כך גדל ששטח הפנים של איש הציפור, וגדל כוח העילוי. עם זאת, ככל שהכנף גדלה כך נדרש יותר כוח לשלוט בה. בנקודה מסוימת היא עשויה להיות גדולה מכדי לאפשר לאיש הציפור שליטה בזמן המעוף.

אחרי דורות אחדים של חליפות, החליטו לבסוף קוסמה ופקניק על זווית בת 78 מעלות לכנפי הזרועות (הזרועות נמוכות במקצת מאשר ישר הצידה), ו35- מעלות לרגליים.

כשאין תמוכות קשיחות בחליפה, אומר קוסמה, "תוכלו לעשות את הפעולות הדרושות כדי לשמור על חייכם, בעוד הכנפיים עליכם". צנחן יכול להגיע למצנח הראשי בחלק הצר של גבו, וכן לידית המצנח הרזרבי על חזהו. אבל אם למדנו משהו מההיסטוריה הרי שלמדנו על חשיבות להיפטר מהכנפיים בין רגע בעת חירום. על-כן תכננו שתי מערכות לניתוק הכנפיים. הראשונה היא רוכסן העובר לאורך כל אחת מהזרועות ומשחרר את הזרוע מהכנף. במהלך תפעול רגיל, פותחים המעופפים את הרוכסנים אחרי פתיחת המצנח כדי לאפשר להם גישה אל מעל לראשם כדי לנווט בעזרת מיתרי המצנח.

כגיבוי תכנן פקניק מערכת ניתוק משנית הפועלת מהר יותר מרוכסן. לולאות משולבות מניילון חזק, מתחברות לחילופין לגוף החליפה ולכנף, ומחברות את הכנפיים לגוו. מיתר צהוב עובר דרך הלולאות ומסתיים בכרית קטנה לצד הירך. במשיכת הכרית, המעופף מושך את המיתר ופורם את הכנף מגוף החליפה. "מערכת זו הייתה המהפכה שאיפשרה לנו לשווק את חליפת הכנפיים", אומר קוסמה. "מכיוון שלא חשוב מה קורה, באפשרותכם להסיר את הכנפיים ולחזור להיות צנחן רגיל".

מובן שביטחון זה נולד מתוך 1,300 מעופי חליפות כנפיים. במעוף הראשון שלו בינואר 1999, הוא לא היה כל כך בטוח. כעבור חמישה חודשי תכנון, שרטוט ותפירה, פנקיק הביא את האבטיפוסים לדהלנד, אחד לעצמו, אחד לקוסמה ואחד למי שהייתה אז חברתו של קוסמה, חברה בנבחרת הצניחה החופשית הלאומית של נורווגיה: כדי לנסותם מגובה כ4,500- מטר.

על מה חשבת כאשר האוטר הדו-מנועי אסף גובה, ואתה התכוננת לקפוץ ממנו לבוש בחליפה שהרגה כמעט את כל קודמיך?

"ייחלתי לכך שהייתי יכול לנסות את החליפה במקום בטוח. מנהרות רוח אנכית קיימות אמנם, אבל רוחבן אינו עולה על מטרים ספורים, איש ציפור ייתקל בקירות. אין לנו ברירה אלא לנסות זאת ממטוס - ככל שהגובה רב יותר כן ייטב, שכן כך נותר יותר זמן להגיב במקרה תקלה. חשבתי על ההיסטוריה", אומר קוסמה. "על הדרך שבה פטריק - האלוהים של הענף עם 14,000 צניחות - מת תוך כדי קפיצה. אנחנו פוסעים לעבר הבלתי ידוע המוחלט. עלינו להתחייב לכל מה שידענו אי-פעם, שהיה יקר לנו. נתתי לעצמי סיכוי של 50-50".

כל השלושה קפצו יחד. פחדיהם נעלמו מיד. "כבר ליד דלת התחלנו לעופף," אומר קוסמה. "החוויה הייתה מדהימה. בוחרים בנקודה, קניון בין שני עננים, ועפים לשם. יכולנו לשחק עם הצל שלנו לעומת הענן. כאשר נחתנו, זה היה כמו ברק גדול: זה מה שאני רוצה לעשות, חשבתי, וזה מה שאני רוצה שכל צנחן צניחה חופשית יחווה".

לקראת סוף הסתיו השנה, היו לפקניק 85 חליפות בבית חרושת בקרואטיה. קוסמה השליך אותן לתא המטען של מכוניתו והציג אותן בכל רחבי אירופה. בחודש אוגוסט, ביום השנה לקפיצתם המשותפת מצוק ארקו, קבעו השניים להיפגש בצוק בתלבושת מלאה של בירדמן. שניהם עפו במשך 27 שניות, והשוו לדה גיאדרון.

באביב שנת 2000, הם שברו את שיא המרחק בהדגמת מעוף בהולנד. הם קפצו בגובה כ4,800- מטר מעל לאי לא הרחק מטקסל. פקניק, קוסמה ועוד ארבעה מעופפים עפו בחליפת בירדמן 4.8 קילומטר מעל מיצרי מרסדייפ ואז פתחו את מצנחיהם וצנחו על היבשת. הפעלול משך תשומת, וחליפות בירדמן החלו להימכר.

כעבור שלוש שנים, הם מכרו יותר מאלף חליפות. בעזרת תכנון והתאמה האריכו את הכנפיים מבלי להגדיל את הזוויות, והקטינו את פרופיל המעופף לקירוב לצורת כנף קלאסית טובה יותר. לאחרונה, בחליפה מהדור הרביעי, פקניק התעופף במשך יותר מדקה מצוק ארקו, בטרם פתח מצנח.

עשרות אלפי צניחות חופשיות מתבצעות מדי שנה. עד כה, רק אדם אחד נהרג בעודו לובש חליפת בירדמן - אבל חליפתו הייתה שאולה תוך הפרה של אתיקת האימונים החיונית של קוסמה. הוא לא ימכור חליפה למי שלא צנח 200 צניחות - צנחני צניחה חופשית מנוסים, הוא אומר, מטפלים במקרי חירום ביתר קור רוח - ואנשים שלא עומדות לזכותם 500 צניחות חייבים לעבור קורס בטיחות. מעניין, הקורס אינו שם דגש על הדרך לעוף. "אין לי דרך ללמד אותך", אמר קוסמה לדרגו. "את יודעת כבר איך עושים את זה. תחשבי לאן אתה רוצה להגיע, ואז תפני".

קוסמה מלמד את דרגו לשמור על זרועות סימטריות; חוסר איזון עלול להפיל אותה לסחרור. אם את מרגישה שהכנפיים גוברות עלייך, הוא אומר, תמשכי את הזרועות והרגליים כלפי פנים, כך תקטיני את שטח הפנים. אם המצב מחמיר מאוד, עלייך לנתק את הכנפיים ולהיפטר מהן. מעל לכול, אם נקלעת לבהלה, משכי בידית המצנח. קוסמה למד את השיעור האחרון בחודש פברואר 2000 כאשר ניסה את העיצוב האחרון של פקניק. "רוברט חושב שאני האוגר שלו עכשיו", אומר קוסמה בצחוק. "הכנפיים היו ארוכות וגדולות בהרבה מאלה שניסינו עד כה". תפקוד החליפה היה כל כך טוב עד שהיא התגברה על שרירי הכתפיים שלי. "מיד ידעתי שהמעוף הזה אינו נתון לשליטתי", הוא אומר. "כהרף עין זכרתי למה נהרגו אנשי הציפור הקודמים, ומשכתי בידית המצנח לפני שהכוחות יתגברו לרמה שתמנע בעדי לפתוח אותו".

בסך הכול, סחרורים מסוכנים נדירים למדי בקרב מעופפי השחקים. קוסמה, לדבריו, מודאג הרבה יותר מהנטייה להתמקד יתר על המידה בהנאה ולהזניח את הקרקע. "לפעמים אנשים מעופפים נמוך מדי לפני שהם יכולים לפתוח את המצנח", הוא אומר. "התחושה מדהימה ומטעה לחשוב שאפשר להמשיך כך עד למטה".

 

ולמה בעצם לא? שעת דמדומים והמצנחים האחרונים לאותו היום יורדים על אדמת דהלנד. קוסמה, בפיינט הבירה השני שלו, מפזר חיוכים לכל עברי השולחן אל צנחני הצניחה החופשית האחרים. "אולי כדאי להוסיף מנוע קטן מאחור, כדי להשיג דחף". הוא אומר. "וללא ספק צריך לשפר את הפרופיל הכללי של המעופף. אבל היעד הסופי הוא לעוף אל האדמה ולנחות ללא מצנח".

תכניתו של קוסמה מפיקה הנהוני הסכמה נלהבים בקרב הצנחנים האחרים, אבל לא כולם תומכים במיוחד. "הם משלים את עצמם", אומר המרצה לאירונאוטיקה, ג'והן הנסמן, מ-אם.איי.טי. הבעיה נעוצה, הוא אומר, במספר הנקרא עומס כנפיים, היחס שבין משקל מטוס לשטח הפנים של כנפיו. עומס הכנפיים של דאון שווה בערך ל300- גר' לדצימטר רבוע, ועומס זה מאפשר לו לנחות במהירויות נמוכות ביותר. במטוס תובלה סילוני, עם עומס כנפיים של 5 ק"ג לדצמ"ר, נדרשות מהירויות של 190 עד 240 קמ"ש. מכיוון שמגבלות הכוח שלנו נמדדות בגודל האפשרי של הכנפיים, לעולם יימצא עומס הכנפיים על בני אדם עם צפיפות העצם שלנו ומסת השרירים שלנו יותר בתחום של מטוס התובלה, ואנו ניאלץ לנחות במהירויות דומות. "הבעיה אינה הנחיתה" מתלוצץ הנסמן. "אלא ציוד הנחיתה. רגלינו אינן מסוגלות לרוץ במהירות מספקת".

קוסמה, לעומתו, אינו נרתע לנוכח טיעוני הספקנות. "כל המצאותינו עד כה היו שוליות, בסך הכול שני חבר'ה עם תקציב זעום," הוא אומר ומעביר את המסר "וראו מה הצלחנו לעשות!" מבעד לחיוך. הוא ופקניק חולמים על תמיכת תאגיד - "כמה מיליוני דולרים וטכנולוגיות מתאימות למדידה מדויקת כדי לראות איך אפשר לשפר את החליפה".

ובאשר לבעיית ציוד הנחיתה, ובכן, קוסמה חשב גם על זה. "אולי, נצטרך לנחות על משטח קצף שישכך את המהירות", הוא אומר. "או על מדרון סקי, כמו קופצי הסקי". ביטחון עצמי עיוור? אולי. אבל במקרה הזה קוסמה יסכן את גוף האוגר הפרטי שלו. התוכלו להאשים אותו על שהוא מנסה להיות הראשון שיממש את החלום עתיק הימים של מעוף עד לנחיתה בטוחה?